אִם יֵשׁ בַּאָדָם מְעַט מִצּוּרַת הַהַשְׁפָּעָה,
אָז מִתְעוֹרֵר בּוֹ כּוֹחַ הַבִּינָה, מִתְיַשֶּׁבֶת בְּתוֹכוֹ הַהֲבָנָה,
וְהוּא מְקַבֵּל תְּשׁוּבָה מִבִּפְנִים.
אֲבָל זֶה בָּא רַק לפִי עֲבוֹדַת הָאָדָם
הַנִּקְרֵאת "הַלֵּב מֵבִין".
-
-
עַד כַּמָּה שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹךְ הַלֵּב
הִתְפַּתְחוּת שֶׁל הַנְּקוּדָה שֶׁבַּלֵּב,
בִּינָה (נְקוּדָה שֶׁבַּלֵּב) עַל פְּנֵי הַמַּלְכוּת (לֵב),
אָז הַלֵּב מַתְחִיל לִהְיוֹת מֵבִין,
וְתוֹפֵס בְּתוֹךְ אוֹתָהּ נְקוּדָה שֶׁבַּלֵּב
אֶת כָּל חָכְמַת הַהִתְפַּתְחוּת.
מתוך שיעור רב (6.1.04) על "הקדמה לספר הזוהר"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה