מְלַמֵּד אוֹמָנוּת
משל של רב"ש מתוך ספר "שלבי הסולם”
שְׁנֵי תַּלְמִידִים שֶׁנִכְנְסוּ לְאֵיזֶה אוּמָן,
לִלְמוֹד אֵיזֶה מִקְצוֹעַ.
לְתַלְמִיד אֶחָד הַמּוֹרֶה לֹא שָׂם לֵב,
אִם הוּא עוֹבֵד בְּסֵדֶר.
וּלְהַשֵּׁנִי הוּא אוֹמֵר לוֹ כֹּל יוֹם
אֶת הַשְּׁגִיאוֹת מַה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה.
הַבֵּן הַזֶה בָּא וְסִפֵּר לְאָבִיו:
"מַדּוּעַ הַמּוֹרֶה עָלַי
הוּא צוֹעֵק כֹּל הַיּוֹם,
שֶׁאֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אֵיךְ לַעֲבוֹד.
וּלְהַשֵּׁנִי,
שֶׁהוּא עוֹבֵד יוֹתֵר גָּרוּעַ מִמֶּנִּי,
אֵינוֹ אוֹמֵר לוֹ שׁוּם דָּבָר.
בֶּטַח שֶׁהָאַבָּא שֶׁל הַשֵּׁנִי
מְשַׁלֵּם לוֹ יוֹתֵר כֶּסֶף,
לָכֵן אֵינוֹ אוֹמֵר לוֹ שׁוּם בִּקּוֹרֶת.
לָכֵן אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְךָ אַבָּא,
שֶׁתִּיתֵן לוֹ גַם כֵּן יוֹתֵר כֶּסֶף,
מִכְּפִי שֶׁשְּׁאַר הַתַּלְמִידִים מְשַׁלְּמִים,
אָז הַמּוֹרֶה לֹא יַגִּיד לִי חֶסְרוֹנוֹת,
כְּמוֹ שֶׁלֹּא אוֹמֵר בִּקּוֹרֶת
עַל שְׁאַר הַתַּלְמִידִים".
-
-
וְאָבִיו הָלַךְ וְאָמַר לַמּוֹרֶה:
"מַדּוּעַ אֵין לְךָ רַחְמָנוּת עַל בְּנִי,
הַאִם הַסִּבָּה הִיא
בִּגְלַל שֶׁאֲנִי לֹא מְשַׁלֵּם מַשְׂכּוֹרֶת
כּמוֹ שְׁאַר הָאֲנָשִׁים,
לָכֵן אַתָּה מִתְנַקֵּם בִּבְנִי".
אָז הַמְּנַהֵל אוֹמֵר לוֹ:
"תֵּדַע לְךָ, כִּי מִכֹּל הַתַּלְמִידִים
אֵין אֲנִי נֶהֱנֶה אֶלָּא רַק מִבִּנְךָ,
כִּי אֲנִי רוֹאֶה שֶׁהוּא בַּעַל כִּשָּׁרוֹן
וְהוּא מְסוּגָל לִהְיוֹת כּוֹכָב בָּעוֹלָם,
לָכֵן בּוֹ אֲנִי מַשְׁקִיעַ כּוֹחוֹת
כִּי כְּדַאי לִי זֶה,
הֱיוֹת שֶׁהַיְּגִיעָה שֶׁלִּי לֹא תֵּלֵךְ לָרִיק.
מַה שֶׁאֵין כֵּן שְׁאַר הַתַּלְמִידִים,
אֲנִי לוֹמֵד אִתָּם בְּאוֹפֶן כְּלָלִי,
כִּי אֵין הֵם מוּכְשָׁרִים כְּמוֹ בִּנְךָ,
לָכֵן עַל כֹּל פְּרָט וּפְרָט שֶׁהוּא עוֹשֶׂה
אֲנִי נוֹתֵן לוֹ בִּקּוֹרֶת.
לָכֵן אַתָּה תּוֹעֶה בְּכֹל מַה שֶׁאַתָּה חוֹשֵׁב עָלַי,
שֶׁאֲנִי כְּאִלּוּ רוֹצֶה לְהַכְשִׁיל אֶת בִּנְךָ,
מִטַּעַם שֶׁאֲנִי בְּרוֹגֶז עֲלֵיכֶם חַס וְשָׁלוֹם,
מִטַּעַם מַשְׂכּוֹרֶת קְטַנָּה שֶאַתֶּם מְשַׁלְּמִים לִי.
תֵּדַּע לְךָ, אִם אֲנִי לֹא רָצִיתִי לְבַיֵּשׁ אֶתְכֶם,
שֶׁאֲנִי לוֹמֵד עִם בִּנְךָ בְּחִינָם,
תַּאֲמִין לִי שֶׁהָיִיתִי לוֹמֵד אִתּוֹ בְּחִינָם,
הֱיוֹת שֶׁאֲנִי נֶהֱנֶה מִמֶּנּוּ,
וּכְדַאי לִי כֹּל הַכּוֹחוֹת שֶׁאֲנִי מַשְׁקִיעַ בּוֹ".
