הַלֵּב מֵבִיןבְּתוֹךְ הָאָדָם יֶשְׁנוֹ חֶלְקִיק קָטָן שֶׁל טֶבַע הָפוּךְ מִמֶּנּוּ הַנִּקְרָא "נְקוּדָה שֶׁבַּלֵּב".
וְאִם הָאָדָם לוֹמֵד עַל אוֹתוֹ טֶבַע זָר וְאַחֵר, כְּדֵי לְהַגִּיעַ לְפִסְגַּת הַטֶּבַע הַשֵּׁנִי,
אָז הוּא מְעוֹרֵר מִמֶּנּוּ הַשְׁפָּעָה מֵרָחוֹק, עַל הַחֶלְקִיק הַפְּנִימִי שֶׁנִּמְצָא בְּתוֹךְ הַבּוּעָה שֶׁלּוֹ,
וּמְפַתֵּחַ תְּכוּנָה כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לְאוֹתוֹ טֶבַע חִיצוֹן, אֶת תְּכוּנַת הָאַהֲבָה.
מתוך דברי רב בשיעור (11.4.08) על הספר "תלמוד עשר הספירות"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה