ד' אופנים להשכלה

ד' אוֹפָנִים לַהַשְׂכָּלָה
מתוך "מבוא לספר הזוהר" של בעל הסולם

כְּשֶׁאַתָּה אוֹמֵר:

אִישׁ גִּבּוֹר

אוֹ אִישׁ אֲמִתִּי

אוֹ שַׁקְרָן,

הֲרֵי לְפָנֶיךָ:

א) חוֹמֶר שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא גּוּפוֹ.

ב) צוּרָה מְלוּבֶּשֶׁת בְּחוֹמֶר שֶׁלּוֹ,

שֶׁהִיא "גִּבּוֹר" אוֹ "אֲמִתִּי" אוֹ "שַׁקְרָן".

ג) צוּרָה מוּפְשֶׁטֶת,

שֶׁהִיא לְהַפְשִׁיט הַצּוּרָה

שֶׁל "גִּבּוֹר" וַ"אֲמִתִּי" וְ"שַׁקְרָן"

מֵעַל חוֹמֶר הָאִישׁ,

וּלְהַשְׁכִּיל ג' צוּרוֹת הַלָּלוּ כְּשֶׁהֵן לְעַצְמָן,

בִּלְתִּי מְלוּבָּשׁוֹת בְּשׁוּם חוֹמֶר וְגוּף,

כְּלוֹמַר, לְהַשְׂכִּיל הַמִּדּוֹת

שֶׁל גְּבוּרָה וֶאֱמֶת וְשֶׁקֶר,

וּלְהַבְחִין בָּהֶן מַעֲלָה אוֹ גְּנוּת,

בְּשָׁעָה שֶׁהֵן מוּפְשָׁטוֹת מִכֹּל חוֹמֶר.

ד) מַהוּתוֹ שֶׁל הָאִישׁ.
-

אהבה של אב לבנו

אַהֲבָה שֶׁל אָב לִבְנוֹ
מתוך "מאמר לסיום הזוהר" (אות ל"ג) של בעל הסולם

אָב "מִצְטַמְצֵם"

לְהַרְאוֹת לִבְנוֹ יַקִּירוֹ הַקָּטָן,

פָּנִים שֶׁל צַעַר

וּפָנִים שֶׁל נַחַת,

אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ

לֹא מִן הַצַּעַר

וְלֹא מִן הַנַּחַת כְּלוּם,

אֶלָּא עוֹשֶׂה זֹאת רַק

לְהַפְעִיל אֶת בְּנוֹ הֶחָבִיב

וּלְהַרְחִיב הֲבָנָתוֹ

בִּכְדֵי לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִמּוֹ.

וְרַק אַחַר שֶׁיִּגְדַּל הַבֵּן,

יַשְׂכִּיל וְיֵדַע

שֶׁכֹּל מַה שֶׁעָשָׂה אָבִיו,

לֹא הָיָה בּוֹ שׁוּם מַמָּשִׁיּוּת יוֹתֵר

אֶלָּא רַק בִּכְדֵי לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ עִמּוֹ.

חנוך לנער על פי דרכו

חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ
מאמר של רב"ש ("ענין חינוך") מתוך ספר "דרגות הסולם" חלק ב'

בְּחִינוּךְ יֵשׁ שְׁתֵּי בְּחִינוֹת:

א) חֵלֶק הַמַּעֲשֶׂה

ב) חֵלֶק הַכַּוָּנָה.

לְמָשָׁל,

כְּשֶׁהָאָב מְחַנֵּך אֶת בְּנוֹ

וְאוֹמֵר לוֹ שֶׁאָסוּר לִגְנוֹב,

אָז הַיֶּלֶד שׁוֹמֵעַ עִנְיָן שֶׁל מַעֲשֶׂה.

וְאַחַר כָּךְ שׁוֹאֵל הַיֶּלֶד

אֶת הַכַּוָּנָה שֶׁבַּדָּבָר,

הַיְנוּ, מַדּוּעַ אָסוּר לִגְנוֹב,

הֲלֹא הַחֵפֶץ שֶׁל חֲבֵרוֹ

מוֹצֵא חֵן בְּעֵינָיו,

וְרוֹצֶה לְקַבֵּל אֶת הַחֵפֶץ,

וְאָבִיו מוֹנֵעַ מִמֶּנּוּ אֶת הַגְּנֵיבָה.
-

אָז שׁוֹאֵל הַיֶּלֶד:

"תַּגִּיד לִי, מַדּוּעַ אָסוּר לִגְנוֹב?"

וְאִם הַיֶּלֶד עוֹד לֹא קִבֵּל

אֶת הִתְפַּתְּחוּת הַשֵּׂכֶל כָּרָאוּי,

אָז אָבִיו אוֹמֵר לוֹ:

"תֵּדַע שֶׁיֵּשׁ מִשְׁטָרָה,

וּמִי שֶׁגּוֹנֵב,

אָז הַמִּשְׁטָרָה תּוֹפֶסֶת אוֹתוֹ

וּמוֹשִׁיבִים אוֹתוֹ בְּבֵית הַסּוֹהַר.”

וְהַיֶּלֶד שׁוֹאֵל:

"מַה זֶה בֵּית הַסּוֹהַר?"

אָז אוֹמְרִים לוֹ,

שֶׁשָּׁם אִי אֶפְשָׁר לוֹ,

לְדַבֵּר עִם מִי שֶׁהוּא רוֹצֶה,

וְלֶאֱכוֹל מַה שֶׁהוּא רוֹצֶה,

כְּמוֹ כֵן לְשַׂחֵק אֵיפֹה שֶׁרוֹצֶה,

אֶלָּא הוּא מוּגְבָּל בְּכֹל הַדְּבָרִים.

וְזֶה יִסּוּרִים גְּדוֹלִים.

לָכֵן, הֲגַם אִם יִגְנוֹב אֶת הַחֵפֶץ

וְיִהְיֶה לוֹ תַּעֲנוּג,

מִכֹּל מָקוֹם אֵין הַתַּעֲנוּג שָׁוֶה

כְּנֶגֶד הַיִּסּוּרִים שֶׁיִּסְבּוֹל,

בַּזְּמַן שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ בֵּית הַסּוֹהַר.

סיכה בעין

סִכָּה בָּעַיִן
משל רב"ש מתוך ספר "שלבי הסולם"

אָדָם הוֹלֵךְ עִם יֶלֶד קָטָן בָּרְחוֹב,

וְהַיֶּלֶד בּוֹכֶה בִּבְכִיּוֹת אֲיוּמוֹת.

וְכֹל אֲנָשִׁים שֶׁבָּרְחוֹב מִסְתַּכְּלִים עַל הָאָב,

אֵיזֶה מִן אַכְזָרִיּוּת נִמְצֵאת בְּאָדָם זֶה,

שֶׁהוּא יָכוֹל לִשְׁמוֹעַ בְּקוֹל בְּכִיּוֹתָיו

וְאֵינוֹ שָׂם לֵב לְכֹל זֶה.

לַאֲנָשִׁים בָּרְחוֹב

הַיֶּלֶד מְעוֹרֵר רַחֲמִים עִם בְּכִיּוֹתָיו,

וְלָאָדָם הַזֶּה, שֶׁהוּא אָבִיו, אֵינוֹ כָּךְ.

הֲלֹא יֵשׁ כְּלָל, "כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים".

וְהִנֵּה לְקוֹל בְּכִיּוֹת הַיֶּלֶד,

הָלְכוּ אֲנָשִׁים אֶל אָבִיו וְשָׁאֲלוּ,

אֵיפֹה הָרַחְמָנוּת שֶׁל אָבִיו.

-
אָז אָבִיו הֵשִׁיב לָהֶם:

"וּמָה אֲנִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת,

שֶׁבְּנִי, מַחְמַד נַפְשִׁי,

שֶׁאֲנִי שׁוֹמֵר עָלָיו כְּבָבַת עֵינִי,

דּוֹרֵשׁ מִמֶּנִּי, שֶׁאֲנִי אֶתֵּן לוֹ סִכָּה,

לִדְקוֹר אֶת עֵינָיו,

מִסִּבַּת שֶׁמְּגָרֵד לוֹ בָּעֵינַיִם.

הַאִם בָּזֶה שֶׁאֲנִי לֹא מְמַלֵּא אֶת מִשְׁאֲלוֹתָיו,

אֲנִי נִקְרָא "אַכְזָר".

אוֹ מִטַּעַם רַחְמָנוּת עָלָיו,

אֲנִי לֹא אֶתֵּן לוֹ, שֶׁיִּדְקוֹר אֶת עֵינָיו,

וְיִשָּׁאֵר סוּמָא וְעִוֵּר לְעוֹלָמִים."

בובה של סמרטוטים

בּוּבָּה שֶׁל סְמַרְטוּטִים
משל של רב"ש מתוך ספר "דרגות הסולם" חלק א'

יַלְדָה שֶׁמְּשַׂחֶקֶת עִם בּוּבָּה,

הִיא מוֹצֵאת חֵן וְתַעֲנוּג

מִיֶּלֶד שֶׁל שֶׁקֶר,

יֶלֶד אוֹ יַלְדָה

שֶׁעָשְׂתָה מִסְּמַרְטוּטִים.

מַה שֶּׁאֵין כֵּן מִיֶּלֶד שֶׁל אֱמֶת.

אִם יֵשׁ בְּאוֹתוֹ בַּיִת

תִּינוֹק בֵּן חֲצִי שָׁנָה שֶׁבּוֹכֶה,

וְאִמָּא מְבַקֶּשֶׁת מֵאוֹתָהּ יַלְדָה בַּת שֵׁשׁ:

"מַה לָךְ לְשַׂחֵק וּלְנַשֵּׁק יֶלֶד שֶׁל שֶׁקֶר,

תְּשַׂחֲקִי עִם יֶלֶד שֶׁל אֱמֶת,

וְאֲזַי אֲנַחְנוּ שְׁלֹשְׁתֵּנוּ נֶהֱנֶה:

אִמָּא שֶׁאֵין יְכוֹלָה לִסְבּוֹל שֶׁהַיֶּלֶד בּוֹכֶה,

הַיֶּלֶד שֶתְּשַׂחֲקִי עִמּוֹ וְלֹא יִבְכֶּה,

וְאַתְּ שֶׁתְּהָנִי בְּאוֹתוֹ שִׁעוּר

שֶׁיֵּשׁ לָךְ הֲנָאָה בְּעֵת שֶׁאַתְּ מְשַׂחֶקֶת עִם בּוּבָּה".

וְעַל זֶה מְשִׁיבָה הַיַּלְדָה:

"הַכֹּל טוֹב וְהַכֹּל יָפֶה,

אֲבָל אֲנִי לֹא מוֹצֵאת שׁוּם טַעַם וְהֲנָאָה

בָּזֶה הַיֶּלֶד הָאֲמִתִּי".

וְאִם אִמָּא מְשִׁיבָה לָהּ:

"הֲלֹא אַתְּ רוֹאָה מָתַי שֶׁיֵּשׁ לִי זְמַן

אֲנִי מְשַׂחֶקֶת עִם הַיֶּלֶד הָאֲמִתִּי

וְלֹא עִם הַבּוּבָּה".

אָז הַיַּלְדָה מְשִׁיבָה לָהּ:

"אֲנִי רוֹאָה שֶאַתְּ לֹא רוֹצָה לֵהָנוֹת מֵהַחַיִּים,

לָכֵן אַתְּ מְשַׂחֶקֶת עִם הַיֶּלֶד הָאֲמִתִּי.

אֲבָל אֲנִי עוֹד רוֹצָה לֵהָנוֹת מֵהַחַיִּים,

וּבִשְׁבִיל זֶה אֲנִי מְשַׂחֶקֶת עִם הַבּוּבָּה".

הכשרה טובה

הַכְשָׁרָה טוֹבָה
משל של בעל הסולם מתוך ספר "פרי חכם - מאמרים"

הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג

יוֹרֵד מֵהַשָּׁמַיִם

עַל הָאֲדָמָה,

וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב,

עַד שֶׁיַּצְלִיחַ בִּשְׁלִיחוּתוֹ, ­­

אֲבָל עִם כֹּל זֹאת

יֵשׁ הֶבְחֵן בַּמְּקַבֵּל,

דְּהַיְנוּ, בַּאֲדָמָה.

כִּי הָאֲדָמָה שֶׁהִכְשִׁירוּהָ

עַל יְדֵי סִקּוּל וַחֲרִישָׁה וְכַדּוֹמֶה,

הִיא מְסוּגֶלֶת לְקַבֵּל טוֹב יוֹתֵר,

מֵאֲשֶׁר אֲדָמָה שֶׁלֹּא הִכְשִׁירוּהָ.

  

בפרדס הגדול (כרחוק מזרח ממערב)

בַּפַּרְדֵס הַגָּדוֹל 
(כִּרְחוֹק מִזְרָח מִמַעֲרָב)
משל של בעל הסולם מתוך מכתב (דף ל"ז) ספר "פרי חכם - אגרות"

מֶלֶךְ לָקַח פִּתְאוֹם

אֶת בְּנוֹ חֲבִיבוֹ,

וְהֶעֱמִידָהוּ בַּפַּרְדֵס הַגָּדוֹל

וְהַמּוּפְלָא שֶׁלּוֹ,

וְכֵיוָן שֶׁפָּתַח בֶּן הַמֶּלֶךְ אֶת עֵינָיו,

לֹא הִסְתַּכֵּל בִּמְקוֹם עוֹמְדוֹ כְּלָל,

כִּי מֵרוֹב הָאוֹר שֶׁבַּפַּרְדֵס,

נִמְשַׁךְ רְאִיַּית עֵינָיו לַמֶּרְחַקִּים,

הַרְחֵק מִמֶּנּוּ,

כִּרְחוֹק מִזְרָח מִמַּעֲרָב,

וְכֹל אוֹר עֵינָיו

נָתַן עַל הַבִּנְיָנִים

וְעַל הַהֵיכָלוֹת

שֶׁבָּרָחוֹק מִמֶּנּוּ

בְּצַד מַעֲרָב,

וְהָיָה הוֹלֵךְ

יָמִים וְחוֹדָשִׁים,

מְטַיֵּל וּמִתְפַּלֵּא

מֵרוֹב הַתִּפְאֶרֶת וְהַיָּקָר

שֶׁרוֹאֶה בְּצַד מַעֲרָב,

שֶׁהוּא נוֹכַח עֵינָיו.

כַּעֲבוֹר מִסְפַּר חוֹדָשִׁים,

שָׁקְטָה רוּחוֹ

וְנִתְמַלְּאָה תַּאֲוָתוֹ,

וְשָׂבַע מֵהַהִסְתַּכְּלוּת בְּצַד מַעֲרָב,

יִשֵּׁב אֶת עַצְמוֹ וְחָשַׁב:

"מַה נִמְצָא בְּכֹל הַדֶּרֶךְ שֶׁעָבַרְתִּי?"

הָפַךְ פָּנָיו לְצַד מִזְרָח,

הוּא הַצַּד

שֶׁדֶּרֶךְ שָׁם נִכְנַס,

וְהוּא נִרְעַשׁ.

כִּי כֹּל הַחֶמְדָה וְכֹל הַיּוֹפִי,

הָיָה בְּסָמוּךְ אֵלָיו,

וְאֵינוֹ מֵבִין אֶת עַצְמוֹ

עַל אֲשֶׁר לֹא הִרְגִּישׁ כְּלָל

בְּכֹל זֶה עַד עַתָּה,

וְהָיָה דָּבוּק רַק בָּאוֹר

הַמֵּאִיר כְּלַפֵּי מַעֲרָב.

מִנִּי אָז וָהָלְאָה

הָיָה דָּבוּק בָּאוֹר

הַמֵּאִיר פְּנֵי מִזְרָח,

וְהָיָה הוֹלֵךְ וּמְטַיֵּל

לְצַד מִזְרָח,

עַד שֶׁהִגִּיעַ מַמָּשׁ

לְשַׁעַר הַכְּנִיסָה.