משל החתולים

מְשַׁל הַחֲתוּלִים
משל של רב"ש מתוך ספר "שלבי הסולם" (מאמר נ"ז: "צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו")

מְסַפְּרִים עַל רַבִּי יוֹנָתָן,

שֶׁהָיָה לוֹ וִכּוּחַ

עִם כּוֹמֶר אֶחָד שֶׁטָּעַן,

שֶׁבְּכוֹחוֹ לְשַׁנּוֹת אֶת הַטֶּבַע.

חָלַק עָלָיו רַבִּי יוֹנָתָן וְאָמַר:

"הַטֶּבַע שֶׁהַבּוֹרֵא בָּרָא

אִי אֶפְשָׁר לְשַׁנּוֹת,

אֶלָּא רַק הַבּוֹרֵא יָכוֹל לְשַׁנּוֹת,

וְהָאָדָם בְּכוֹחוֹת עַצְמוֹ אֵינוֹ מְסוּגָל".
-

-
מֶה עָשָׂה הַכּוֹמֶר? -

לָקַח כַּמָּה חֲתוּלִים

לִמֵּד אוֹתָם לִהְיוֹת מֶלְצָרִים,

הִלְבִּישׁ אוֹתָם בְּבִגְדֵי מֶלְצַר,

וְהָלַךְ לְהַזְמִין אֶת הַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים

לַסְּעוּדָה שֶׁעָשָׂה.

לִפְנֵי הַסְּעוּדָה,

סִפֵּר לַמֶּלֶךְ עַל כֹּל הָעִנְיָן

שֶׁהָיָה לוֹ עִם רַבִּי יוֹנָתָן.

וְאָז נָתַן פְּקוּדָה,

וְתֵכֶף וּמִיָּד נִכְנְסוּ הַמֶּלְצָרִים,

הַיְנוּ, הַחֲתוּלִים,

שֶׁהָיוּ מְלוּבָּשִׁים בְּדִיּוּק

כְּמוֹ מֶלְצָרִים אֲמִתִּיִּים.

וְהֵם הֵכִינוּ אֶת הַשּׁוּלְחָן,

וְכֵן הֵם הֵבִיאוּ אֶת כֹּל הַמָּנוֹת

לְכֹל אֶחָד וְאֶחָד.

וְהַמֶּלֶךְ וְהַשָּׂרִים רָאוּ וְתָמְהוּ

עַל מַעֲשֶׂה הַפְּלָאִים הַזֶּה

עִם הַמֶּלְצָרִים,

וְהִסְכִּימוּ פֶּה אֶחָד

שֶׁאֵין יוֹתֵר שׁוּם מָקוֹם לְוִכּוּחַ.
-

-
וְכוּלָם הִתְפַּלְּאוּ עַל רַבִּי יוֹנָתָן,

אֵיךְ הוּא יוֹשֵׁב כֹּל כָּךְ בְּשַׁלְוָה,

וְאֵינוֹ מִתְפָּעֵל מֵהַמַּעֲשֶׂה

שֶׁהוֹכִיחַ שָׁחוֹר עַל גַבֵּי לָבָן,

שֶיֵּש בִּידֵי הָאָדָם לְשַׁנּוֹת אֶת הַטֶּבַע.

וּמֶה עָשָׂה אָז רַבִּי יוֹנָתָן?

לְאַחַר שֶׁגָּמְרוּ אֶת הַסְּעוּדָה,

בְּעוֹד הַמֶּלְצָרִים עוֹמְדִים

וּמְחַכִּים לְשָׁרֵת אֶת הַכְּלָל,

הוֹצִיא רַבִּי יוֹנָתָן קוּפְסָה שֶׁל טַבָּק.

וְכוּלָם חָשְׁבוּ,

שֶׁהוּא רוֹצֶה לְהָרִיחַ טַבָּק.

אֲבָל כְּשֶׁפָּתַח אֶת הַקּוּפְסָה,

יָצְאוּ מִשָּׁם כַּמָּה עַכְבָּרִים. 
-

-
וּכְשֶׁ"הַמֶּלְצָרִים" רָאוּ,

אֵיךְ שֶׁהָעַכְבָּרִים יוֹצְאִים מֵהַקּוּפְסָה

וּבוֹרְחִים,

תֵּכֶף עָזְבוּ אֶת הָאוֹרְחִים

וְרָצוּ אַחֲרֵי הָעַכְבָּרִים,

כְּמוֹ שֶׁמְּחַיֵּב אוֹתָם הַטֶּבַע שֶׁלָּהֶם.

וְאָז רָאוּ כּוּלָם,

שֶׁהַצֶּדֶק עִם רַבִּי יוֹנָתָן.
-