עטיפת הספר

הַלֵּב מֵבִין

בְּתוֹךְ הָאָדָם יֶשְׁנוֹ חֶלְקִיק קָטָן שֶׁל טֶבַע הָפוּךְ מִמֶּנּוּ הַנִּקְרָא "נְקוּדָה שֶׁבַּלֵּב".

וְאִם הָאָדָם לוֹמֵד עַל אוֹתוֹ טֶבַע זָר וְאַחֵר, כְּדֵי לְהַגִּיעַ לְפִסְגַּת הַטֶּבַע הַשֵּׁנִי,

אָז הוּא מְעוֹרֵר מִמֶּנּוּ הַשְׁפָּעָה מֵרָחוֹק, עַל הַחֶלְקִיק הַפְּנִימִי שֶׁנִּמְצָא בְּתוֹךְ הַבּוּעָה שֶׁלּוֹ,

וּמְפַתֵּחַ תְּכוּנָה כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לְאוֹתוֹ טֶבַע חִיצוֹן, אֶת תְּכוּנַת הָאַהֲבָה.

מתוך דברי רב בשיעור (11.4.08) על הספר "תלמוד עשר הספירות"

מצפן בלב ים

מַצְפֵּן בְּלֵב יָם
לפי דברי רב מתוך הכנה לשיעור בוקר 26.6.08

אָדָם עִם נְקוּדָה שֶׁבַּלֵּב

הוּא כְּמוֹ אוֹנִיָּה בַּיָּם.

הוּא לֹא יוֹדֵעַ לְאָן לִפְנוֹת,

אֵין שׁוּם סִימָנִים.

רַק אִם מִתְחַבֵּר

עִם הַחֲבֵרִים,

אָז הַחִיבּוּר אִתָּם

הוּא כְּמוֹ מַצְפֵּן,

שֶׁמַּרְאֶה לוֹ לְאֵיזֶה כִּיוּוּן

הוּא צָרִיךְ לְהִתְקַדֵּם.

-

אהבה אחת

אַהֲבָה אַחַת

משל מתוך איגרת מ' של רב"ש

עַל יְדֵי שְׁחִיקַת הַלְּבָבוֹת,

אֲפִילוּ שֶׁיִּהְיוּ שֶׁל אֵיתָנִים,

כָּל אֶחָד מוֹצִיא חֲמִימוּת

מִקִּירוֹת לִבּוֹ,

וְהַחֲמִימוּת גּוֹרֶמֶת

לְנִצּוֹצֵי אַהֲבָה,

עַד שֶׁמִּתְרַקֵּם מִזֶּה

לְבוּשׁ שֶׁל אַהֲבָה,

וּשְׁנֵיהֶם מִתְכַּסִּים

בִּשְׂמִיכָה אַחַת,

הַיְנוּ שֶׁאַהֲבָה אַחַת

מְסַבֶּבֶת וּמַקֶּפֶת אֶת שְׁנֵיהֶם,

כִּי יָדוּעַ שֶׁדְּבֵקוּת

מְחַבֶּרֶת שְׁנֵי דְּבָרִים

לְאֶחָד.

אש האהבה

 

אֵשׁ הָאַהֲבָה

משל מתוך איגרת מ' של רב"ש

כֹּל מַתָּנָה שֶׁנּוֹתֵן לַחֲבֵרוֹ

הוּא כְּמוֹ כַּדּוּר

שֶׁעוֹשֶׂה חָלָל בְּאֶבֶן,

 

הֲגַם שֶׁהַכַּדּוּר הָרִאשׁוֹן

אֵינוֹ עוֹשֶׂה בָּאֶבֶן

אֶלָּא שְׂרִיטָה בְּעָלְמָא,

 

אֲבָל הַכַּדּוּר הַשֵּׁנִי

כְּשֶׁפּוֹגֵעַ בְּאוֹתוֹ מָקוֹם

כְּבָר עוֹשֶׂה חָרִיץ,

וְהַשְּׁלִישִׁי עוֹשֶׂה נֶקֶב.

 

וְעַל יְדֵי הַכַּדּוּרִים

שֶׁהוּא מַרְבֶּה לִקְלוֹעַ

אֲזַי הַנֶּקֶב מִתְפַּתֵּחַ

וְנַעֲשֶׂה מְקוֹם חָלָל

בְּלֵב הָאֶבֶן שֶׁל חֲבֵרוֹ,

שֶׁבּוֹ מִתְקַבְּצִים כֹּל הַמַּתָּנוֹת,

וּמִכֹּל מַתָּנָה וּמַתָּנָה

נַעֲשֶׂה נִיצוֹצֵי אַהֲבָה,

עַד שֶׁמִּתְקַבְּצִים

כֹּל נִיצוֹצֵי הָאַהֲבָה

בַּחֲלַל לֵב הָאֶבֶן

וְנַעֲשֶׂה מִזֶּה שַׁלְהֶבֶת.

 

כִּי הַהֶבְדֵּל בֵּין נִיצוֹץ לְשַׁלְהֶבֶת

הוּא בָּזֶה,

כִּי בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ אַהֲבָה

יֵשׁ שָׁם גִּילוּי לַחוּץ, ­­

הַיְנוּ גִּילוּי לְכֹל הָעַמִּים

שֶׁאֵשׁ הָאַהֲבָה בּוֹעֶרֶת בּוֹ.

 

וְאֵשׁ הָאַהֲבָה

שׂוֹרֶפֶת אֶת כֹּל הַפְּשָׁעִים

שֶׁפּוֹגְשִׁים עַל אֵם הַדֶּרֶךְ.

מי אני?

-
מִי אֲנִי?

מתוך "מבוא לספר הזוהר" של בעל הסולם

אֲנִי מַרְגִּישׁ וְיוֹדֵעַ,

שֶׁאֲנִי תּוֹפֵס

מָקוֹם בָּעוֹלָם,

וַאֲנִי מוּצָק,

וַאֲנִי חָם,

וַאֲנִי חוֹשֵׁב,

וְכַדוֹמֶה

מִגִּלוּי פְּעוּלוֹת מַהוּתִי,

אֲבָל אִם תִּשְׁאָלֵנִי

מַה מַהוּתִי עַצְמִי,

שֶׁכֹּל אֵלּוּ הַגִּלוּיִים

נִמְשָׁכִים מִמֶּנּוּ,

אֵינִי יוֹדֵעַ מַה לְהַשִׁיב לְךָ.

חירות הרצון שלי

חֵירוּת הָרָצוֹן שֶׁלִּי
מתוך מאמר "החרות" של בעל הסולם

אֲנִי יוֹשֵׁב,

אֲנִי מִתְלַבֵּשׁ,

אֲנִי שָׂח,

אֲנִי אוֹכֵל.

כֹּל זֹאת -

לֹא מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי

רוֹצֶה לָשֶׁבֶת כָּךְ,

וַאֲנִי רוֹצֶה לְהִתְלַבֵּשׁ כָּךְ,

וּלְדַבֵּר כָּךְ,

וְלֶאֱכוֹל כָּךְ.

אֶלָּא מִכֵּיוָן

שֶׁאֲחֵרִים רוֹצִים,

שֶׁאֵשֵׁב וְאֶתְלַבֵּשׁ

וַאֲדַבֵּר וְאוֹכַל

בְּצוּרָה זוֹ.

כֹּל זֶה לְפִי

רְצוֹנָם וְטַעֲמָם

שֶׁל הַחֶבְרָה,

וְלֹא רְצוֹנִי הַחוֹפְשִׁי.

יֶתֶר עַל כֵּן,

אֲנִי עוֹשֶׂה כֹּל אֵלֶּה

עַל פִּי רוֹב בְּנִיגוּד לִרְצוֹנִי,

כִּי יוֹתֵר נוֹחַ לִי

לְהִתְנַהֵג בְּפַשְׁטוּת

בְּלִי שׁוּם עוֹל,

אֶלָּא שֶׁאֲנִי מְשׁוּעְבָּד

בְּכֹל תְּנוּעוֹתַיי,

וְאָסוּר בְּכַבְלֵי בַּרְזֶל,

בִּטְעָמִים וְנִימוּסִים

שֶׁל אֲחֵרִים,

שֶׁהֵם הַחֶבְרָה.

אִם כֵּן

אִמְרוּ נָא לִי,

הֵיכָן חֵירוּת הָרָצוֹן שֶׁלִּי?

להיות חופשי

לִהְיוֹת חוֹפְשִׁי
לפי דברי רב מתוך ערב (17.10.06) פתיחת "בית קבלה לעם"

אֲנַחְנוּ

בְּמִסְגֶּרֶת הָעוֹלָם הַזֶּה

לְגַמְרֵי לְגַמְרֵי

לֹא בַּעֲלֵי בְּחִירָה.

אֶלָּא אִם הָאָדָם

יוֹצֵא מֵעַל הַחוֹמֶר הַזֶּה,

וּמַתְחִיל לְהַרְגִּישׁ

אֶת הַכּוֹחוֹת שֶׁפּוֹעֲלִים

עַל הַטֶּבַע שֶׁלּוֹ,

עַל הָעוֹלָם שֶׁלָּנוּ,

אָז דֶּרֶךְ הַכּוֹחוֹת הָאֵלֶּה,

יֵשׁ לוֹ כְּבָר בְּחִירָה

לְנַהֵל אֶת הַחַיִּים שֶׁלּוֹ,

וְלִהְיוֹת חוֹפְשִׁי.

תפיסת המציאות

תְּפִיסַת הַמְּצִיאוּת
מתוך "מבוא לספר הזוהר" (אות ל"ד) של בעל הסולם

בְּחוּשׁ הָרְאִיָּה שֶׁלָּנוּ,

שֶׁאָנוּ רוֹאִים לְפָנֵינוּ

עוֹלָם גָּדוֹל עֲנָקִי,

וְכֹל מְלוֹאוֹ הַנֶּהְדָּר.

הֲרֵי בֶּאֱמֶת

אֵין אָנוּ רוֹאִים כֹּל זֶה

אֶלָּא רַק

בִּפְנִימִיּוּתֵנוּ עַצְמָהּ,

כְּלוֹמַר, בַּמּוֹחַ הָאֲחוֹרִי שֶׁלָּנוּ,

יֵשׁ שָׁמָּה כְּעֵין מְכוֹנָה פוֹטוֹגְרָאפִית

הַמְּצַיֶּרֶת לָנוּ שָׁמָּה

כֹּל הַנִּרְאֶה לָנוּ,

וְלֹא כְּלוּם מִחוּץ לָנוּ.

-

האיור מבוסס על שרטוט רב מתוך שיעור (18.08.08) "מבוא לספר הזוהר"

חושים של מלאך

חוּשִׁים שֶׁל מַלְאָךְ
משל מתוך ספר "שמעתי" (מאמר ג': "ענין ההשגה הרוחנית")

אִם אָנוּ מַבִּיטִים עַל שׁוּלְחָן.

לְפִי חוּשׁ הַמִּשּׁוּשׁ

אָנוּ מַרְגִּישִׁים

שֶׁהוּא דָּבָר קָשֶׁה.

וְכֵן אֶת מִדַּת הָאוֹרֶךְ

וְהָרוֹחַב שֶׁלּוֹ,

וְהַכֹּל רַק

לְפִי עֵרֶךְ חוּשֵׁינוּ.

אֲבָל אֵין זֶה מְחַיֵּב

שֶׁהַשּׁוּלְחָן יִהְיֶה נִרְאֶה כֵּן

לְמִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ

חוּשִׁים אֲחֵרִים,

לְמָשָׁל בְּעֵינֵי הַמַּלְאָךְ,

בָּעֵת שֶׁמִּסְתַּכֵּל עַל הַשׁוּלְחָן

אֲזַי רוֹאֶה אוֹתוֹ

לְפִי חוּשָׁיו.

לָכֵן אֵין לָנוּ לִקְבּוֹעַ

שׁוּם צוּרָה בְּעֵרֶךְ הַמַּלְאָךְ

כִּי אֵין אָנוּ יוֹדְעִים

אֶת חוּשָׁיו.
-
- 

חמישה חושים

חֲמִישָׁה חוּשִׁים

לפי "מבוא לספר הזוהר" של בעל הסולם

חוּשׁ הָרְאִיָּה,

מַצִּיעַ לָנוּ רַק צְלָלִים

מִן הַמַּהוּת הַנִּרְאֵית,

בְּעֵרֶךְ הִתְרַשְּׁמוּתָם מוּל הָאוֹר.

וְחוּשׁ הַשְּׁמִיעָה,

הוּא רַק כּוֹחַ הַכָּאָה

שֶׁל אֵיזֶה מַהוּת בַּאֲוִיר.

וַאֲוִיר הַנִּדְחָה מִכּוֹחוֹ,

מַכֶּה עַל הַתּוֹף שֶׁבְּאוֹזְנֵינוּ.

וְאָנוּ שׁוֹמְעִים

שֶׁיֵּשׁ אֵיזֶה מַהוּת בְּקִרְבָתֵנוּ.

וְחוּשׁ הָרֵיחַ,

הוּא רַק אֲוִיר יוֹצֵא מֵהַמַּהוּת

וּמַכֶּה עַל עֲצַבֵּי הָרֵיחַ שֶׁלָּנוּ,

וְאָנוּ מְרִיחִים.

וְכֵן הַטַּעַם,

הוּא רַק תּוֹלָדָה

מִנְּגִיעַת אֵיזֶה מַהוּת

בַּעֲצַבֵּי הַטַּעַם שֶׁלָּנוּ.

הֲרֵי שֶׁכָּל ד' הַחוּשִׁים הָאֵלּוּ

אֵינָם מַצִּיעִים לָנוּ

רַק גִּילוּיָם שֶׁל הַפְּעוּלוֹת

הַמְּסוֹבְבוֹת מֵאֵיזוֹ מַהוּת,

וְלֹא כְּלוּם מִן מַהוּת עָצְמָה.

וַאֲפִילוּ חוּשׁ הַמִּשּׁוּשׁ,

שֶׁהוּא הֶחָזָק מֵהַחוּשִׁים,

הַמַּבְדִּיל בֵּין חָם לְקַר

וּבֵין מוּצָק לָרַךְ,

הֲרֵי כָּל אֵלּוּ אֵינָם,

אֶלָּא גִּילוּי פְּעוּלוֹת

שֶׁבְּתוֹךְ הַמַּהוּת,

וְהֵמָּה רַק מִקְרִים שֶׁל הַמַּהוּת,

-

-

כִּי הַחַם אֶפְשָׁר לְקַרְרוֹ,

וְהַקַּר אֶפְשָׁר לְחַמְּמוֹ,

וְהַמּוּצָק אֶפְשָׁר לְהַפֵּךְ

בִּמְלֵאכֶת הַכִימְיָה לְנוֹזְלִים,

וְהַנּוֹזְלִים לַאֲוִירִים,

דְּהַיְנוּ רַק גָּאזִים,

שֶׁכְּבָר פָּקַע לְגַמְרֵי מִמֶּנּוּ

כָּל הֶבְחֵן מֵ-ה' הַחוּשִׁים,

וְעִם כָּל זֶה

עוֹד הַמַּהוּת קַיֶּמֶת בּוֹ,

שֶׁהֲרֵי אַתָּה יָכוֹל שׁוּב

לְהַפֵּךְ אֶת הָאֲוִירִים לְנוֹזְלִים

וְהַנּוֹזְלִים לְמוּצָק.

הֲרֵי בְּעָלִיל לְעֵינֶיךָ,

שֶׁ-ה' הַחוּשִׁים

לֹא יְגַלּוּ לָנוּ שׁוּם מַהוּת,

אֶלָּא רַק מִקְרִים

וְגִילוּי פְּעוּלוֹת מִן הַמַּהוּת.

וְנוֹדַע, שֶׁכָּל מַה

שֶׁאֵינוֹ בָּא אֵלֵינוּ בְּמוּחָשׁ

אֵינוֹ בָּא גַּם בַּדִּמְיוֹן שֶׁלָּנוּ,

וּמַה שֶׁלֹּא יָבוֹא בַּדִּמְיוֹן

לֹא יָבוֹא לְעוֹלָם בַּמַּחֲשָׁבָה,

וְאֵין לָנוּ דֶּרֶךְ אֵיךְ לְהִשְׂכִּיל אוֹתוֹ.

הֲרֵי שֶׁאֵין לַמַּחֲשָׁבָה

תְּפִיסָה כְּלַל בַּמַּהוּת.

וְלֹא עוֹד,

אֶלָּא אֲפִילוּ מַהוּתֵנוּ עַצְמֵנוּ,

לֹא נוֹדַע לָנוּ מַה הִיא.

משל על בן העשיר במרתף

מָשָׁל עַל בֵּן הֶעָשִׁיר בַּמַּרְתֵּף

משל של בעל הסולם מתוך ספר "פרי חכם - אגרות" (מכתב דף פ"א)

לְעָשִׁיר גָדוֹל

הָיָה בֵּן יָחִיד

רַךְ בַּשָׁנִים.

וַיְהִי הַיּוֹם

וְהֶעָשִׁיר נֶאֱלַץ הָיָה

לִנְסוֹעַ לְמֶרְחַקִּים

לִתְקוּפָה שֶׁל שָׁנִים רַבּוֹת.

וְיָרֵא הֶעָשִׁיר

שֶׁמָּא בְּנוֹ

יְפַזֵּר אֶת רְכוּשׁוֹ

בְּעִנְיָּן רַע.

עַל כֵּן הִתְחַכֵּם,

וְהֶחְלִיף אֶת רְכוּשׁוֹ

בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת

וּמַרְגָּלִיּוֹת וּבְזָהָב.  

וְכֵן בָּנָה מַרְתֵּף גָדוֹל

עָמוֹק בָּאֲדָמָה,

וְהִטְמִין בּוֹ אֶת כֹּל הַזְּהָבִים

וְהָאֲבָנִים הַטּוֹבוֹת וְהַמַּרְגָּלִיּוֹת,

וְגַם אֶת בְּנוֹ הִכְנִיס שָׁם.

וַיִּקְרָא לַעֲבָדָיו הַנֶּאֱמָנִים לוֹ,

וּפָקַד עֲלֵיהֶם שֶׁיִּשְׁמְרוּ אֶת בְּנוֹ

שֶׁלֹּא יֵצֵא מִן הַמַּרְתֵּף,

עַד מְלֹאת לוֹ עֶשְׂרִים שָׁנָה.

וּבְכֹל יוֹם יוֹרִידוּ לוֹ

מִכֹּל מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה,

אַךְ בְּשׁוּם אוֹפֶן

שֶׁלֹּא יוֹרִידוּ לוֹ

אֵשׁ וְנֵרוֹת.

וְשֶׁיִּבְדְּקוּ אֶת הַקִּירוֹת

מִכֹּל סֶדֶק

שֶׁלֹּא יִפְּלוּ שָׁם

קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ.

וּלְמַעַן בְּרִיאוּתוֹ

יוֹצִיאוּ אוֹתוֹ מִן הַמַּרְתֵּף בְּכֹל יוֹם

לְמֶשֶׁךְ שָׁעָה אַחַת

וִיטַיְּלוּ אִתּוֹ בְּחוּצוֹת הָעִיר,

אֲבָל בִּשְׁמִירָה מְעוּלָה

שֶׁלֹּא יִבְרַח,

וּכְשֶׁיִּמְלְאוּ לוֹ עֶשְׂרִים שָׁנָה,

אָז תִּתְּנוּ לוֹ נֵרוֹת

וְתִפְתְּחוּ לוֹ חַלּוֹן

וְתָנִיחוּ לוֹ לָצֵאת.

מוּבָן שֶׁצַּעֲרוֹ שֶׁל הַבֵּן

הָיָה עַד אֵין קֵץ,

וּמִכֹּל שֶׁכֵּן בְּעֵת שֶׁטִּיֵּל בַּחוּץ,

וְרָאָה שֶׁכֹּל הַנְּעָרִים

אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וּשְׂמֵחִים בַּחוּצוֹת,

בְּלִי שְׁמִירָה וּבְלִי זְמַן קָצוּב,

וְהוּא נָתוּן בְּבֵית כֶּלֶא,

וְרִגְעֵי אוֹרָה סְפוּרִים לוֹ,

וְאִם הָיָה מְנַסֶּה לִבְרוֹחַ

מַכִּים אוֹתוֹ בְּלִי חֶמְלָה.

וְיוֹתֵר הוּא נִדְאַב וְנִדְכָּא

בְּשֹמְעוֹ שֶׁאָבִיו בְּעַצְמוֹ

הֵסֵב לוֹ כֹּל הַיָּגוֹן הַזֶּה,

כִּי הֵמָּה עַבְדֵי אָבִיו

עוֹשִׂים פְּקוּדַת אָבִיו.

כַּמּוּבָן שֶׁחוֹשֵב,

שֶׁאָבִיו הוּא הָאַכְזָר הַגָּדוֹל

מִכֹּל הָאַכְזָרִים הַקַּדְמוֹנִים,

כִּי מִי שָׁמַע כָּזֹאת.

בַּיּוֹם שֶׁמָּלְאוּ לו עֶשְׂרִים שָׁנָה,

שִׁלְשְׁלוּ הָעֲבָדִים אֵלָיו

נֵר אֶחָד כְּמִצְוַת אָבִיו,

לָקַח הַנַּעַר אֶת הַנֵּר

וְהִתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל מִסְּבִיבוֹ,

וְהִנֵּה מַה הוּא רוֹאֶה,

שַׂקִּים מְלֵאִים זָהָב

וְכֹל סְגוּלוֹת מְלָכִים.

רַק אָז הֵבִין אֶת אָבִיו,

שֶׁהוּא רַחֲמָן אֲמִתִּי,

וְכֹל מַה שֶׁטָּרַח לֹא טָרַח

אֶלָּא בִּשְׁבִיל טוֹבָתוֹ,

וּמִיַּד הֵבִין שֶׁבְּוַדַּאי

הָעֲבָדִים ­יָנִיחוּ לוֹ

לָצֵאת חוֹפְשִׁי מֵהַמַּרְתֵּף.

וְכֵן עָשָׂה,

יָצָא מֵהַמַּרְתֵּף,

וּכְבָר אֵין שְׁמִירָה,

אֵין עֲבָדִים אַכְזָרִיִּים,

אֶלָּא הוּא עָשִׁיר נַעֲלֶה

עַל כֹּל עֲשִׁירֵי אָרֶץ.

וְהִנֵּה בֶּאֱמֶת

אֵין כָּאן חִדּוּשׁ וְלֹא כְלוּם,

כִּי מִלְּכַתְחִילָה כְּבָר הִתְגָּלָּה הַדָּבָר,

שֶׁעָשִׁיר גָּדוֹל הָיָה כֹּל יָמָיו,

אָמְנָם לְפִי הָרֶגֶשׁ

הוּא הָיָה עָנִי וְאֶבְיוֹן,

הַמְּדוּכָּא בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּית כֹּל יָמָיו,

וְעַתָּה בְּרֶגַע אֶחָד

הִתְעַשֵּׁר בְּהוֹן עָצוּם,

וְעָלָה מִבּוֹר עָמוֹק

לְמַעֲמָד רָם וְנִשָּׂא.
-

דבר והיפוכו

דָּבָר וְהִפּוּכוֹ
לפי מאמר ל"ד: "יתרון ארץ בכל הוא" מתוך ספר "שמעתי"

יָדוּעַ, כִּי אֵין שׁוּם דָּבָר מִתְגַּלֶּה

בְּצוּרָתוֹ הָאֲמִתִּית,

אֶלָּא רַק בְּדָבָר וְהִפּוּכוֹ,

כְּיִתְרוֹן הָאוֹר מִתּוֹךְ הַחוֹשֶׁךְ.

זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁכֹּל דָּבָר מַרְאֶה עַל חֲבֵרוֹ,

שֶׁדַּוְקָא עַל יְדֵי דָּבָר וְהִפּוּכוֹ,

אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אֶת מְצִיאוּתוֹ הָאֲמִתִּי

שֶׁל הַמּוּשָׁג הַנֶּגְדִּי.

וּמִשּׁוּם זֶה אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אֶת הַדָּבָר

בְּתַכְלִית הַבְּהִירוּת,

אִם אֵין לוֹ אֶת הַדָּבָר הַמַּקְבִּילוֹ.

לְדוּגְמָא, אִי אֶפְשָׁר לְהַעֲרִיךְ וְלוֹמַר,

שֶׁהַדָּבָר הוּא טוֹב,

אִם אֵין כְּנֶגְדּוֹ אֶת הַדָּבָר הַמַּרְאֶה עַל רַע.

וּכְמוֹ כֵן -

מַר וּמָתוֹק,

שִׂנְאָה וְאַהֲבָה,

רַעֲבוֹן וּשְׂבִיעָה,

צִמָּאוֹן וּרְוָויָה,

פֵּרוּד וּדְבֵקוּת.